תשובה מאת רבני הבד"צ:
בשלחן ערוך יו"ד (סימן עג) כתב מרן שצריך לחתוך חתך בכבד שתי וערב, דהיינו לאורך ולרוחב, מפני שיש בכבד הרבה סימפונות שמלאים דם שלא יוצא בצליה, ואז מניחו על רשת הצליה כשמקום חיתוכו למטה (כלפי האש), ויש נוהגים לתת עליו מעט מלח ממש לפני הצליה, או בשעת הצליה עצמה, אבל לא קודם. אם רוצים לאוכלו צלי, מספיקה חצי צליה, ולא צריך להדיחו במים קודם האכילה, (לדעת האשכנזים יש להדיחו במים לפני אכילתו), אולם אם רוצים לאוכלו מבושל לאחר צלייתו, יש לצלותו רוב צליה, להדיחו במים, ורק אז לבשלו. אולם צריך להקפיד שהכבד לא שהה ג' ימים, (שלא בהקפאה), כיון שאם הכבד שהה ג' ימים לפני הצליה אסור לבשלו אחר צלייתו, כמו כל בשר שלא נמלח ושהה ג' ימים, שאסור לבשלו. וראה בכל זה בספרו של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף שליט"א הליכות עולם חלק ז פרשת אחרי.
אף שהמליחה בכיור אינה נכונה, ואסורה, אין הכיור נאסר בחמת כן, וראה במה שכתב בזה מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף שליט"א בהליכות עולם חלק ז (פרשת אחרי אות יד).