שחיטת עופות (פטם)

המבוגרים שבינינו זוכרים ודאי איך שפעם בכדי להשיג עוף שחוט ומוכן לאכילה היה צריך לטרוח הרבה בהבאת העוף לשחיטה אצל השוחט במקום, למרוט את הנוצות, להכשירו במלח, ואם היתה מתעוררת בו שאלה של צרירות דם בשוק או באחד האיברים, או שמראה הריאות או הכבד היה מעט משונה, מיד היו רצים אל הרב כדי שיכשיר או יטריף את העוף.

כל זה היה בעבר הלא רחוק. אך עם התפתחות המודרניזציה והקמת משחטות ענק ששוחטות עשרות אלפי עופות ליום, כשאמצעי ההכשרה הינם בליין ייצור מהיר, ושולחות אותם לשיווק עם סמל כשרות כזה או אחר, נוצר מצב, שאדם שהוא חרד וירא לדבר ה' ודואג לעדן נפשו רק בעופות כשרים ומהודרים בתכלית, היה טורח, מחפש, ומוצא את מבוקשו. אך שאר המון העם, עמך בית ישראל שלא היתה בהם מודעות מספקת לחשיבותה של כשרות מהודרת, אכלו מכל הבא ליד, וזאת מחוסר ידיעת הצורך שיש לבקש כשרות מהודרת כל שהיא. עד שזכינו ולפני ארבעים שנה התחיל לעורר את הצבור להזהר בדבר זה מרן מאור ישראל זצ"ל, ובכל מקום בו מסר מדברותיו הזהיר והתריע על המצב, שמאכילים את העם דברים ספק כשרים, ובמיוחד את הצבור הספרדי, שקיבל עליו את הוראות מרן הבית יוסף, וודאי וודאי שצריכים להקפיד בדבר, וב"ה שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, ואשרי מי שדבריו נשמעים, והתחילו אף המון העם לדרוש רק מוצרים הכשרים למהדרין מן המהדרין, ושיהיה הבשר והעופות רק חלק לפי דעת מרן הבית יוסף, וממילא גבר הביקוש מאד לבשר חלק, בהיות שכמויות הבשר החלק הנשחט בארץ ישראל הם מוגבלות ומעטות מאד, הביא הדבר את הסוחרים להקפיץ את מחירו מאד, ושוב מנע הדבר מהמון העם את היכולת להקפיד בדבר כה חשוב. ומלבד זאת, החלו גופים רבים לפרסם כאילו מוצריהם הם כשרים אף אליבא דמרן הבית יוסף, דבר שלא היה מדוייק בלשון המעטה.

על כן החליט מרן זצ"ל להקים מערכת כשרות מהודרת, וקראה על שם מרן הבית יוסף, שלאורו אנו הולכים, וב"ה בשנות קיומו המועטות של בד"צ "בית יוסף" מכח היותו בא כוחו של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, הצליח הבד"צ לחולל מהפיכה של ממש אצל המוני בית ישראל, במודעות ובצורך לכשרות מהודרת ללא פשרות, ולא להסתפק בכל הבא ליד. וכיום ב"ה אפשר לומר שהדרישה בקרב הציבור לבשרים ועופות בהכשר בד"צ "בית יוסף" היא מהגבוהות ביותר בשוק, בכל חלקי הארץ ובכל שכבות הציבור, מאברכים בני תורה יראים ושלמים מדקדקים בקלה כבחמורה, ועד ליהודים תמימים וישרים, עמך בית ישראל, המבקשים גם הם לטהר ולעדן נפשם באכילת מאכלים עם כשרות מהודרת ללא פשרות.

"בד"צ בית יוסף" חרט על דגלו להיות מצויין ומשולם בכל נושאי הכשרות, ואם בכל מגוון פרטי הכשרות כך, על אחת כמה וכמה בענייני כשרות הבשר שרבו הדקדוקים והמקומות שצריך להיזהר בהם, ובפרט בגופי הלכה שנהגו להקל בהם בעבר, ועם שינוי המציאות היום יש צורך הלכתי להחמיר בהם.

כדוגמה הראשונה בחשיבותה אנו מוצאים בבדיקת העופות, שאמנם מרן בשלחן ערוך כתב שאין צורך בבדיקה כלל, כיום אחר שינוי המציאות של גידול העופות, וכפי שנסביר להלן, יש חובה גמורה לבדוק כל עוף בצורה פרטנית ומדוייקת, אחד לאחד. כגון בדיקת הריאה וצומת הגידים, שיש גופי כשרות המסתמכים על חזקות ועל רוב, אולם, לפי המציאות בת ימינו שיש מיעוט המצוי של טריפות בריאות ובצומת הגידים, כבר אי אפשר להסתמך על חזקות או רוב. והכל טעון בדיקה פרטנית בשבע עיניים, וכפי שנתבאר בס"ד.
"בד"צ בית יוסף" נאמן למוניטין המפורסם שלו כאחד מגופי הכשרות המהודרים ביותר, וכנושא דגלו של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בוחר את רבניו ומפקחיו מהטובים ביותר בתחום הכשרות, מחשובי תלמידיו של מרן זצ"ל, ומהיושבים ראשונה במלכות, ממלכת הכשרות. הגאון רבי משה יוסף שליט"א, ראש הבד"צ, שם דגש מיוחד בעיקר על המומחיות הניסיון והוותק בתחום הכשרות, ובפרט בענין השחיטה ששם יש עשרות רבות של פרטי דינים, (וכפי שיתבאר בס"ד), שרק למצוינים שבין הרבנים ואישי הכשרות הותיקים יש את הידע והנסיון הנדרש, והגורם האנושי הוא הדבר הראשון במעלה, וכלל אמרו לנו חז"ל במסכת אבות (פרק ג משנה ט) "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו – חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו – אין חכמתו מתקיימת", ואם בכל דבר הלכה אמירת חכמינו חשובה, הרי שבתחום הכשרות אמירה זו נכונה שבעתיים, ורק יראת שמים טהורה ואמיתית, וההרגשה שאנו פוסעים בדרכו של מרן מאור ישראל זיע"א, היא היכולה לעמוד בפרץ כל המכשולים המתעוררים כל יום שעה שעה.

כל אחד מהרבנים האחראים בבד"צ, הינו גאון בעניני כשרות, איש מעשה זריז מהיר וממולח, אבל יחד עם זה הוא בעל תקיפות ועזות דקדושה, ובעיקר עם ניסיון עשיר בתחום הכשרות וכל המסתעף. ורק אז הוא משתלב במערכת הכשרות, להרבות ולחזק את חומת הכשרות.
כדוגמא נביא הנחיה אחת מיני רבות שנתן  הגאון רבי משה שליט"א, הנחיה שנובעת מדרישה בלתי פוסקת לרמת כשרות גבוהה ללא שום פשרה, והיא ההנחיה לברירת הטחולים מחתיכות קטנות של כבד הנדבקים בהם. שהרי הכשר הכבד כידוע הוא רק בצלייה הואיל והגמרא מגדירה את הכבד כ"כולו דם", ורק כח האש מכשירו לאכילה, משא"כ הטחול שהכשרו ככל בשר, במליחה. אלא דא עקא שהרבה פעמים בהפרדת הטחול משאר האברים הפנימיים נתפס עמו איזה חתיכה קטנה של כבד, והכל מועבר למליחה ונמצא שהכבד הנ"ל לא הוכשר כדין, וכשאוכלים אותו אח"כ למשל במעורב ירושלמי נכשלים באכילת כבד שלא נצלה. וכדי לתקן חשש זה ישנה בבד"צ "בית יוסף" הנחייה ברורה שיש לברור את הטחולים כמו שבוררים אורז אחד אחד, ויש משגיח מיוחד לזה שבורר אותם ומוציא מהם חתיכות קטנות של כבד המעורבים בהם.
בראש צוותות השחיטה של עופות הפטם עומדים הרבנים הגאונים רבי ישי סינואני שליט"א ורבי שמואל ברכה שליט"א, ששניהם ידועים ומפורסמים במומחיותם הגדולה בתחום, וכבעלי נסיון של שנים רבות במשחטות רבות בארץ ישראל, כשיחד עימם עובדים צוות גדול של שוחטים מנוסים, תלמידי חכמים ותיקים, אשר בקיאים ורגילים בסדר עבודת השחיטה, יחד עם שבעה עשר משגיחים הממונים על כל שלבי הבדיקה של חלקי הפנים של העוף.

לפני שנעבור לפרט את ההנחיות ההלכתיות של ראש הבד"צ במשחטה, יש להבהיר כי אמנם לפי ההלכה עוף שאין בו ריעותא אין צורך לבודקו כלל, וכפי שפסק מרן השלחן ערוך, מכל מקום, בזמן הזה שתנאי הגידול של העופות הם בצפיפות גדולה וללא יכולת תנועה גדולה, כמו גם המזון המלא בתוספות מלאכותיות המגדילות את העוף במהירות רבה, דבר הגורם למחלות רבות של העופות, ופעמים רבות פשטה מחלה בלול העופות במשק מסוים, ואז אחוזים רבים מהעופות מגיעים חולים למשחטה, דבר הגורם להם טרפות, כשפעמים רבות אחוז העופות החולים עולה על אחוז העופות הבריאים. לפיכך בזמן הזה אין זה הידור בלבד לבדוק כל עוף בדיקת ריאות, גידים, ושאר הבדיקות המפורטות לקמן.

בנוסף, הנחה ראש הבד"צ שליט"א את רבני המשחטות, כי במקרה ומתגלים סימני מחלה וטרפויות בעופות ביותר מעשרים אחוז מכלל העופות, נפסל משק זה כולו לשחיטה וכל התוצרת (אף זו שעברה בדיקה ויצאה "חלק"), לא מאושרת לכשרות הבד"צ. כאן המקום להדגיש כי כל הבדיקות נעשות כשכל חלקי העוף מחוברים אליו, כדי שאם ימצא חלילה פסול בעוף לא יהיה תערובת כל שהיא בין חלקי עופות כשרים לשאינם כשרים.

ועתה נעבור לפירוט מדוקדק של הנחיות הכשרות במשחטה, למען הכניס את הקורא היקר בכל פרטי ההשגחה המהודרת של בד"צ "בית יוסף" במכלול השלבים הרבים שיש בשחיטה, עשינו כאן סקירה של כל השלבים מתחילת גידול העופות עד השלב הסופי כשמגיע העוף אל הצרכן.

זריקות והעמסת העופות.

כפי הידוע לכולנו, כיום התרנגול אינו גדל בחצר הבית או במרחב פתוח ושם הוא מוצא את מזונו, אלא הוא גדל בלולים צפופים, המכילים עשרות אלפי פריטים, ותוך זמן קצר מאד, של ארבעים ושתים יום מאז שהאפרוח בוקע מהביצה, הוא כבר מגיע למשקל של למעלה משתי קילו, ובגודל זה הוא מובל לשחיטה.
כדי שהאפרוח יוכל לגדול בקצב כה מזורז, ובתנאים צפופים כאלו, הוא צריך לקבל מזון מיוחד, וכמובן זריקות וחיסונים. כשהזריקות מעוררות בעיות קשות של טרפות, למשל, זריקות הניתנות בצואר העוף, יכולים לגרום לבעיות כשרות רבות. כדוגמת חשש נקובת הושט, או כשהזריקה מתבצעת במקום הסמוך לריאות עלולה המחט לעשות נקב בריאות.

כדי להמנע מלתת זריקות לאפרוחים, מפני החששות שיפורטו להלן, בלולים העומדים תחת פיקוח רבני הבד"צ נותנים המגדלים חלק מהזריקות לתוך הביצים, עוד בטרם היווצרות האפרוח בהם.

ביום הראשון לבקיעת האפרוח הוא צריך לקבל זריקת חיסון מיוחדת, בלולים שתחת השגחת הבד"צ האפרוח מקבל את החיסון דרך הנשימה, דבר זה נעשה בהזרקת ספרי מיוחד והאפרוחים סופגים את החומר, כשהטיפול הוא במאה אפרוחים כל פעם.
לפעמים מתגלית מחלה מסוימת בעופות, כך שהוטרינר מבקש להזריק להם זריקת "מריק", זריקה זו גורמת לחשש טרפות לעופות, לפיכך, המשגיחים מודיעים זאת לרבני המשחטה, והעופות שבכל הלול נפסלים משחיטת הבד"צ, ומופנים אל משחטות אחרות.

בעופות הודו, שגידולם לוקח זמן יותר ממושך, ולפיכך הם נדרשים לעבור מספר חיסונים עד שהם נשלחים למשחטה, לפיכך, ניתנה ההוראה לערוך את כל הזריקות אך ורק בהשגחה צמודה, כדי לוודא שהזריקה נערכת במקום המאושר לכך על ידי רבני הבד"צ.

כאן המקום לציין שאמנם מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל פסק בשו"ת יביע אומר חלק ז (חיו"ד סי' ג) שאין לאסור עופות שהם מוזרקים, אולם כאשר ניגש אליו בנו יקירו ראש הבד"צ שליט"א לשאול בעצתו כיצד עליו לנהוג בבד"צ "בית יוסף", הורה לו חד משמעית שהואיל ויש המפקפקין בדבר, ולא יצא הדבר מידי מחלוקת, עליו להחמיר בדבר, כפי שראוי ונכון לכשרות למהדרין, שבה אין כל חשש או שאלה ולו הרחוקים ביותר.

אסיפת העופות מהלולים, גם היא חשובה לרבני הבד"צ, כשהעובדים מקבלים הנחיות ברורות על דרך עבודתם, תוך שימת לב מיוחדת שהעופות לא יקבלו מכה, שלא להגיע לחשש טריפה או צרירות דם המעכבת את המליחה.

העופות נאספים אל כלובי מגירה, ונרחיב מעט לבאר נושא חשוב זה. בעבר, הכלובים בהם היו מוכנסים העופות היו בנויים כך שהעופות מוכנסים אליהם מלמעלה, דהיינו שהפועלים מעלים את העופות בידיהם לגובה מטר וארבעים (גובה הכלוב), וזורקים את העופות לתחתית הכלוב, ואז נסגר עליהם סורג המשמש כרצפה לתא השני, וכן הלאה, כשבכל כלוב יש ארבע תאים, כלובים אלו נפסלו על ידי רבני הבד"צ, הואיל והעופות נופלים מגובה הכלוב עד לרצפתו, ויש חשש שקיבלו מכה בראשם, או באחד מאבריהם, ואם לא די בכך, הרי שהפועלים מפילים את תקרת התא הראשון, המשמשת כרצפת התא השני, והעופות נחבטים שוב, כך שנוצרת בעיית נפולה וחבוטת הגולגולת, וזאת מלבד בעיית צער בעלי חיים הנוראית שהיתה קיימת בשיטה העמסה זו.

רבני הבד"צ פנו אל ראש הבד"צ הגאון רבי משה יוסף שליט"א, אשר קיים ישיבת צוות עם מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ובה נשטחה הבעיה לפני מרן זצ"ל, ומרן שקל את הדברים והחליט בבירור שלא לאשר דרך זו של העמסת העופות, לפיכך נתקבלה החלטה ברורה על ידי הגאון רבי משה שליט"א, לאשר שימוש בכלובי מגרה בלבד, דהיינו שהעופות מוכנסים את הכלוב מהצד, כמגירת שלחן, ובאופן זה אין כל חשש לבעיות שביארנו. בס"ד הנחיה זו חילחלה לשטח, וכיום ברוב ועדי הכשרות נכנסה הנחיה זו לביצוע, אשרי העם שככה לו…

שחיטה ובדיקת הסכינים.

כשמרן מאור ישראל זצ"ל הגיע באחד מביקוריו למשחטה שתחת השגחת הבד"צ, הוא ביקש לכנס את השוחטים במשחטה וביקש מהם להקפיד על הסכינים במיוחד, באומרו כי עיקר ההקפדה וההשגחה שצריכים להיות הם על סכיני השחיטה, שיהיו חדים וחלקים, ללא כל סכסוך והרגש כל שהוא. רבני המשחטה כמובן שמקפידים על כך יותר מכל, כי כפי שאמר מרן זצ"ל, "העיקר הוא הסכין"…
לפיכך תיקן הגאון רבי משה שליט"א, יחד עם רבני המשחטות, מספר תקנות לחיזוק ענין בדיקת הסכינים. כשהתקנה הראשונה והחשובה ביותר היא, שחיטת אלף וחמש מאות עופות בלבד לכל שוחט, כשהשוחט עובד חצי שעה, ונח למשך חצי שעה, ובסך הכל נמצא במשחטה לא יותר מארבע שעות, שמתוכם הוא שוחט בפועל למשך כשעתיים בערך, הנחיה זו ניתנה על ידי ראש הבד"צ שליט"א בהגיעו למסקנה שאין לאפשר לשוחט לשחוט יותר מאלף וחמש מאות ראש ליום. למסקנה זו הגיע רבי משה שליט"א לאחר בדיקה יסודית שבה נמצא כי ידיהם של השוחטים כבדות והעייפות היא גדולה, וזאת משום שבנוסף למעשה השחיטה נדרשים השוחטים לקבל כל עוף ועוף לידיהם קודם השחיטה, (דבר מבורך כשלעצמו, שכן כך יכול השוחט להרגיש את מקום השחיטה, ו"לעלות" על הבעיות אם ישנם בעוף). כתוצאה מכך לאחר שחיטת מספר רב של עופות מרגישים השוחטים בעייפות מרובה בידיהם, דבר הפוגע ביכולת הריכוז והעירנות של השוחטים, ולפגוע ברמת הרגש בדיקת הסכינים. לאחר מחשבה ובדיקת המציאות, הוחלט על אלף חמש מאות ראש ביום, לכל שוחט, כיון שבכמות שחיטה זו העירנות עדיין טובה והרגש ידי השוחטים הוא טוב. בעקבות הנחיה זו, עובדים במשחטה שני משמרות של שוחטים, ששה בכל משמרת, כששלושה שוחטים עומדים על הליין, ושלשה מחליפים. דרך אגב, במשחטה מסויימת בחו"ל, כדי לפתור בעייה זו, הנהיגו כי הפועל המגיש את העוף לשוחט הוא התופס את העוף ואילו השוחט רק מעביר את סכינו ושוחט, ובזה אין ידיו נעשות כבדות אף לאחר שחיטת כמה אלפי של עופות, ולאחר בדיקה ועיון מדוקדק של רבני הבד"צ במשחטה והתבוננות מעמיקה בדרך שחיטה זו, הגיעו הרבנים למסקנה כי דרך זו אינה נכונה, הואיל והפועל מושך את העוף מידיו של השוחט, לעיתים עוד בטרם גמר השוחט את השחיטה, דבר הגורם לבעיה גדולה, לפיכך החליט הגאון רבי משה כי עדיף שהשוחט יחזיק את העוף.

כמובן שהסכין נבדקת על ידי רב המשחטה לפני עליית השוחט לשחיטה, ובירידתו ממנה, בדיקה כשהסכין רטובה ובדיקה כשהסכין יבשה. וזה מלבד הבדיקות שעורך רב המשחטה כל משך השחיטה.

השוחט עצמו כמובן בודק את סכינו תוך כדי השחיטה, כשההנחיה היא לבדוק את הסכין אחר שחיטת כל מגירת עופות. (בכל מגירה יש בערך עשרים עופות).
פועל מיוחד מגיש את העוף לשוחט כשהוא תפוס בכנפיו. השוחט תופס את העוף, ובכך הוא מרגיש האם יש שבר בכנפי העוף, האם רגליו זזות, או שמא הארכובה פגומה. והיה אם רואה השוחט בעיה כל שהיא בעוף, העוף נשחט ומועבר מיד למיכל עופות המונח ליד כל שוחט, שבו מרוכזים כל העופות שנתעוררה בהם שאלה, עופות אלו לא יוכשרו מטעם הבד"צ, ולאחר בדיקת משגיח מומחה יוחלט אם הם יועברו לשיווק תחת כשרות הרבנות המקומית או שמא העופות הם טרפות לכל דבר.
פרט חשוב ביותר הינו קצב השחיטה, כי בעוד שבמשחטות השוחטות תחת כשרות הרבנות שוחטים עד מאה וחמישים עופות לדקה !, במשחטה העומדת תחת כשרות הבד"צ קצב השחיטה הינו איטי ביותר, כשעל פי הנחיית רבני הבד"צ אין לשחוט יותר משלשים וארבע עופות בדקה, כשצוות של שלשה שוחטים עומד על הליין, וכל שוחט שוחט כאחד עשרה עופות בדקה לערך.

ההשגחה.

בכל משחטה, מלבד רב המשחטה, בודק סכינים, וצוות השוחטים, נמצאים לפחות 16 משגיחים, עבודתם של המשגיחים היא מורכבת ואחראית לא פחות משל השוחטים. ארבעה משגיחים האחראים על בדיקת הריאות. ארבעה משגיחים האחראים על בדיקת צומת הגידים. ארבעה משגיחים האחראים על בדיקת בוקא דאטמא, (דהיינו בדיקת מקום חיבור גף העוף למקומו, דבר המטריף את העוף), צרירות דם בגוף העוף, ונקיון העוף טרם כניסתו להשריה במים שלפני המליחה. עוד ארבעה משגיחים האחראים על מעשה המליחה עצמו, פירוק העוף ואריזתו.

בדיקת הריאות.

כפי שביארנו, הליין נוסע על מהירות של שלשים וארבע עופות, מהירות איטית ונוחה להשגחה פרטנית. הריאות נשלפים מגוף העוף ע"י פועלים באופן ידני, ולא במכונה ששואבת אותם, וזאת כדי למנוע את קריעת הריאות, והם נשארים מחוברים באשכול לעוף, כך שהמשגיח בודק כל ריאה באופן פרטני, ומורה הוראה אם יש בה ריעותא כל שהיא, יורד העוף מעל הליין ואינו משווק תחת כשרות הבד"צ, כשההנחיות המלוות את המשגיח הן לא להסתמך על שום קולא, לא של "מיעוט המצוי" ולא של שאר קולות.
בריאות של בהמה, אפשר לבדוק סירכות או רירין וכדו', בריאות של עוף לעומת זאת אין אפשרות לבדיקה זו, אלא הבדיקה היא על מוגלתיות של הריאות, על שינוי צבע הריאות, וכדו', דברים שעל ידי מגע המשגיח בריאה, והתבוננות ברורה בריאה, הוא יכול להרגיש בהם.

העופות נוסעים על ליין מיוחד, הצבוע בשלשה צבעים, כשכל משגיח אחראי על צבע אחד שבליין כך שאין שום בלבול וחילוף.

בדיקת צומת הגידים.

לעוף יש שש עשרה גידים, מצוי מאוד, שאחד מהגידים שברגלי העוף נקרע, ושוב התחבר ונדבק, דבר שגורם שהעוף נעשה טרף, אחד הסימנים המעידים על כך הוא הליחה הטבעית שבין הגידים, שמתהווה כמין גלד קשה ולבן שאינו יורד בקילוף קל באמצעות הציפורן, וניכרת מבחוץ כמין גבשושית קשה הבולטת מבחוץ, ופעמים היא בולטת רק מעט, ופעמים יותר. יתירה מזאת, ישנם פעמים שרק המראה של הגיד משתנה מחמת כן, עד כדי כך שכבר מבחוץ נראה מראה אדמומי, או כחול, או ירוק, ויתכן שסימן זה מעיד כי אחד הגידים נפסק לגמרי, (וזה מצוי בגיד העבה שמתחת לעור, או אפילו בשאר הגידים הקטנים שבין הגיד העבה לעצם). כל סימן כזה מעיד שהעוף טרף, ודי שישתנה המראה ומהותו של הגיד לרעה, או שתהיה איזה שהיא מכה או צרירות דם באזור צומת הגידים, כדי שיהיה ניכר ששלטה בו "ריעותא", המטריפה את העוף מספק, דבר המחייב את בדיקת העוף, והרי קיי"ל "דאין אנו בקיאים בבדיקת צומת הגידים", ולכן, כל ספק וחוסר בקיאות, מחייב אותנו להטריף את העוף. לפיכך הונהג בבד"צ לבדוק כל רגל של עוף באופן פרטני, כך שכל רגל ורגל נחתכת בסכין מיוחדת, חדה וקטנה, ע"י המשגיח בעצמו, כי ישנה חשיבות עצומה לפתיחת החתך הנכון לבדיקת צומת הגידים, ולכן נעשית מלאכה זו דוקא ע"י המשגיח ולא ע"י פועל. הבדיקה נעשית במתינות – לא יותר משתים עשרה עופות לדקה, כשהבדיקה מתבצעת ע"י הכנסת האצבע למישוש בין הגידים של הרגל, ומתיחתם תוך כדי הסתכלות חדה, לבדוק שאין ריעותא בגיד, או שלא נמס הגיד, וכמובן שלא ניתק הגיד מאיזה סיבה שהיא הגורמת לטרפות העוף. הבדיקה נעשית ע"י משגיחים מנוסים ומומחים, אשר עובדים בתחום זה מספר שנים, כך שהם יודעים להרגיש אם יש ניתוק של הגיד בחלקו העליון, או שיש גיד ששוכב על גיד מנותק ומכסה אותו ורק ע"י המתיחה זה מתגלה.

כאן המקום לבאר, כי במיקום הבדיקה של "צומת הגידים" יש חילוקי מנהגים בין גופי הכשרות השונים, יש הנוהגים לבדוק בחלק הצהוב שברגל, ויש הנוהגים לבדוק בשוק עצמו, דהיינו בחלק שמעל הצהוב, לאחר משא ומתן ועיון ממושך בדבר, החליט ראש הבד"צ שליט"א כי יש לבדוק את העוף דוקא בחלק העליון שמעל הצהוב, היות ורק שם מתרכזים כל הגידים ונראים היטב במשיכה והוצאה.

בדיקת בוקא דאטמא, צרירות דם, נקיון העוף, ומליחה.

משגיח מיוחד בודק בדיקה פרטנית במקום חיבור הירך לגוף העוף, כדי לראות שלא נשמטה עצם הירך.

כפי שכבר ביארנו, הטחולים נבדקים אחד לאחד כמו בדיקת אורז, כדי לראות שלא נשאר עליהם איזה חתיכה מהכבד שתפריע למליחה. ואם יש איזה חתיכת כבד שנדבקה בטחול, המשגיח חותך אותה ומוציאה. וכן בודקים בשומן הקורקבן שלא נדבק אליו חלק מהכבד.

צוות פועלים עומדים עם משאבת וואקום מיוחדת, שתפקידה לשאוב את הכליות מגוף העוף, (למניעת מליחה של אבר על אבר, דבר שלכתחלה אינו ראוי לעשותו, כפי שפסק מרן השלחן ערוך). פועל מיוחד חותך את גב העוף, חיתוך לכל אורך גב העוף, חיתוך זה נעשה הן כדי לאפשר את שטיפת העוף היטב, על ידי מספר פועלים, עם ברזי לחץ מים מיוחדים, לקבלת נקיון מלא של העוף. והן כדי לאפשר את כניסת המלח לכל צדדי העוף.

קצוות הכנפיים נחתכות, כדי לחתוך את הוורידים שבהם, (לצורך מליחה מושלמת, כדעת מרן השלחן ערוך). החוליה האחרונה בגרון (מקום השחיטה) נחתך, הואיל ושם יש הרבה דם צרור. מקום חיבור הכנפיים לגוף העוף נחתך אף הוא מפני גידים של דם שעוברים שם. וכן נחתכים עורות מדובללים, שאינם מחוברים לעוף, כדי שהמלח לא יבוא עליהם במקום לבוא על העוף עצמו, ואז עומד משגיח מיוחד הבודק את גוף העוף באופן פרטני, לראות אם כל חלקי הפנים אכן הוצאו מהעוף ולא נשתיירו בגוף העוף שיירים מהם, והבדיקה החשובה ביותר היא לראות אם יש בעוף דם צרור, הואיל ואין המליחה מועילה במקום הדם הצרור. משגיח זה מוצב בנקודה האחרונה קודם כניסת העוף לצילר (מיכל) ההשרייה במים, היא ההשרייה שלפני המליחה.

העוף מוכנס למערכת השרייה במים למשך כשלושים וחמש דקות, מערכת זו מבוקרת מאד שלא יהיו המים קרים מידי, (שאז הם צומתים את העוף ואז לא יצא דמו במליחה). וכן שהמים שבמערכת יוחלפו תדיר וישארו נקיים ולא מלוכלים. ממערכת השריה יוצא העוף למערבל חלול, והעוף הנכנס לתוכו מסתובב מכל כיוון, על מנת לרוקן ולהשיל את המים מן העוף, כך שהעוף מגיע אל שלחן המלח כשהוא לח, אבל ללא הצטברות מים בתוכו, כדי שלא ימס המלח במים. ואז נמלח העוף, כשהפועלים שופכים את המלח מכל צדדיו, וכיון שהעוף חתוך הרי שברור שהמלח בא על כל העוף, כשהמשגיח נותן שימת לב מיוחדת לקפלי עור שנתפרדו מהעוף והרי הם נחשבים כשני אברים, שקי"ל שאין מליחת האחד פוטרת את השני. ואז הפועלים נותנים את העוף על מתקן המליחה הנע במהירות של כשבעים ושתים דקות, כשהכל נמצא תחת עין פקוחה של משגיח מיוחד, כשאף גודל המלח מבוקר תדיר, (שהרי אם המלח עבה מידי הוא ייפול מעל העוף, ואם הוא דק מידי י"א שאינו שואב את הדם).

בסיום המליחה, עובר העוף "ניפוץ", ובניפוץ זה נחלקו הפוסקים מהו, י"א דהיינו שיזרקו את העוף ממקום גבוה, ואז יפול כל המלח שעליו, הואיל והמלח בלוע מדם, וי"א דהיינו שהעוף ישטף בשטף מים, המוריד מעליו את כל המלח הספוג מהדם. לפיכך בבד"צ "בית יוסף" נוהגים כשני הסברות, בתחילה נופל העוף מגובה שלחן המלח על מסוע מחורר, כך שהמלח שעליו יורד ממנו, ואז עובר העוף שטיפה היטב בזרם מים חזק, השוטף את כל המלח מעל העוף, ורק אז נכנס העוף לצילר (בריכת שטיפה) ההדחה שאחר המליחה, צילר זה מורכב למעשה משלש מיכלים, אשר הם מחוברים יחד, ויש מחיצות בין מיכל למיכל, והצילר עצמו מונח באלכסון, ובמדור השלישי והאחרון, הוא הגבוה ביותר, ושם מונח ברז מים פתוח, ופתח יציאת המים נמצא במיכל התחתון ביותר. בגוף הצילר מוביל חילזון ענק מנירוסטה את העופות, ממדור למדור, כשבמדור השלישי המים הם נקיים וזכים. ומשם יוצא העוף למקררי ענק לקראת אריזה ושיווק, כשלמותר לציין שבכל המקררים הללו יש רק עופות בכשרות הבד"צ, וכל שאר העופות שנפסלו על ידי הבד"צ, הן במהלך השחיטה, והן במהלך הבדיקות, נמצאים במקררים אחרים ונפרדים לגמרי.

כאן המקום להדגיש, כי כלל העופות שנפסלו מכשרות הבד"צ, מורדים על ידי המשגיחים מיידית מהליין וניתנים על מסוע (סרט נע) שמוציא אותם לאלתר מאולם הבדיקה, כשהמסוע עובר דרך חלון שבקיר לחדר אחר, אליו אין כניסה ממתחם הבדיקות, שם נאספים העופות ונבדקים אם הם טריפות, או שניתן להכשיר את העופות ולשווקם תחת כשרות הרבנות, אף שאין עליהם את דרגת ההידור הנדרשת.

אריזה ושיווק.

מכאן מועבר העוף תחת עינם הפקוחה של צוות המשגיחים לפירוק ואריזה, כשעל כל רגל עוף ניתנת מדבקת תוית, עליה מוטבע סמל הבד"צ, ואליה מוצמדת הולוגרמה הזיהוי המפורסמת של הבד"צ. או שהעוף מוכנס לתוך שקית סגורה, שעליה יש את סמל הכשרות של הבד"צ, וגם עליה מוצמדת מדבקת ההולוגרמה של הבד"צ. וכלל העופות נארזים בקרטון עליו גם מודבקת מדבקה עליה מוטבע חותם הבד"צ. כשכל זה נעשה כדי ליצור על העוף מספר חותמות, "חותם בתוך חותם", ולא יכנס העוף לכלל ספק בשר שנתעלם מן העין.

העופות המפורקים והנארזים בנפרד, מוכנסים לתוך מגשיות, שנסגרות עם ניילון הנתפר בתחתיתו, ומעליו מוטבעת תוית ועליה סמל הבד"צ, ועל כל מגשית מודבקת הולוגרמת זיהוי של הבד"צ.

הכבדים והלבבות שעדיין צריכים הכשרה מן הדם, מוכנסים לתוך מגשיות מיוחדות, להם יש תחתית עם שתי שכבות, דבר האמור לספוג את כל הציר והמוהל היוצא מהם, ובזה נסתלקה הבעיה של כבד כבוש בתוך נוזלים.

למותר לציין כי כל ההולוגרמות מונחות בארון מיוחד, נעול, כשהמפתח נמצא אך ורק בידי רב המשחטה, והוא אשר מאשר למשגיחים ליטול במספר מדויק ולהחזיר את הנותר לאחר גמר האריזה. כמו כן ההולוגרמות מוזמנות על ידי משרדי הבד"צ, ורק עובד מיוחד מטעם הבד"צ, שבידו מכתב מראש הבד"צ, יכול ליטלם ולהביאם אישית אל רב המשחטה.

אשרי העם שככה לו. ואשרי הדור שזכה להידורים כה רבים ונפלאים.