ידוע ומובן לכל עד כמה גדולה היא המורכבות בנתינת כשרות לחברה המייצרת מזון בהיקף גדול, כי הדבר דורש מאמצים והכנה רבה עד שהצבור יוכל להנות ממוצר כשר למהדרין ללא כל חשש וספק. כזה היה מערך ההכנה למתן כשרות בד"צ "בית יוסף" למפעל הגדול בארץ לייצור ירקות קפואים "סנפורסט", שביקש לקבל את כשרות בד"צ "בית יוסף" למוצריו. עם קבלת הבקשה, הגיעו לביקור במפעל חברי ועד הכשרות של הבד"צ, יחד עם ראש הבד"צ הגאון רבי משה יוסף שליט"א, על מנת להתרשם מתנאי הייצור במפעל, ולהביא את הדברים לפני מרן פאר הדור, מאור ישראל, רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ולקבל ממנו את הנחיותיו והוראותיו לדרך הייצור על פי ההלכה במפעל, ומפאת חשיבות הדברים רואים אנו לנכון לשתף את הקוראים בהנחיות שניתנו על ידי הבד"צ למפעל.

בעיה ראשונה שהועלתה בפני מרן זצ"ל היתה בדרך הפרשת תרומות המעשרות מהירקות, כי הרי הירקות המוקפאים במפעל, גדלים באזורים שונים ברחבי ישראל, וכידוע אין קדושת כל חלקי הארץ שווה, וישנם מקומות שחיובם חמור יותר, וישנם מקומות שחיובם הוא קל יותר, (כמקומות שכבשום עולי בבל), ואם מפרישים מהאזור שחיובו קל יותר על הירקות שגדלו באזור שדרגת חיובו גבוהה יותר, נמצא שהוא מפריש מן הפטור על החיוב, שקי"ל שאין הפרשתו מועילה, ונשארו הירקות בטבלן. ועוד, שהרי ישנם מקומות גידול שברחבי מדינת ישראל שאינם ברי חיוב כלל, הואיל ואין הם נחשבים כארץ ישראל, אף שהם בתוך תחומי מדינת ישראל, או שהם מגידול ומירוח נכרי, והפרשה משדות אלו על שדות החייבים בתרו"מ, אינה הפרשה כלל, והרי הוא כמפריש מהפטור על החיוב, ונשארו הירקות בטבלם. על כן, וכדי להתגבר על בעיה זו הורה מרן זצ"ל לבנו יקירו הגאון רבי משה שליט"א ראש הבד"צ, שיש להפריש מכל שדה ושדה בנפרד, וכך נוכל להיות בטוחים שאנו מפרישים תרומות ומעשרות כדת וכדין.

בעיית קטיף שבת

בשולחן ערוך (סי' שיח סעיף א) נפסק שהמבשל בשבת במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר במוצ"ש, וכמובן שבישול הוא לאו דוקא אלא כל מלאכה האסורה בשבת בכלל זה. ונחלקו האחרונים בדין מי שנעשה האיסור בשבילו, האם דינו כאחר שמותר לאכול במוצ"ש או כיון שבשבילו נעשה האיסור נעשה דינו כמבשל עצמו ואסור אף לו עולמית, ובשו"ת כתב סופר (או"ח סימן נ) כתב, בפונדק ישראל המבשל בקביעות מדי שבת בשבתו, ודאי אסור לאכול שם במוצ"ש. ע"ש. והביאו כף החיים להלכה (סי' שיח ס"ק יב). ע"ש.

ולפי כל זה אנו למדים, שאם הירקות נקטפים בשבת, או שמובלים מהשדה למפעל בשבת, אסור לנו הקונים לאכול מירקות אלו עולמית. ולצערינו, הלכה זו לא נשמרת כראוי, והנקלע לתחומי מפעלי המזון במוצאי שבתות, יראה משאיות רבות המגיעות למפעל מיד בצאת השבת כשעליהם תוצרת רבה שנקטפה והובלה בעיצומו של יום השבת, ובמיוחד בשבתות הקיץ, ששבת קודש יוצאת מאוחר מאוד. וה' הטוב יכפר בעד.

על כן הורה מרן מאור ישראל זצ"ל לבד"צ "בית יוסף", שיש לשלוח משגיח מיד בצאת השבת לשדה ממנו קוטפים את הירקות, ורק לאחר שהמשגיח אכן נוכח שהקטיף התחיל לאחר צאת השבת, הוא מאשר את תחילת הקטיף. אבל שדות המפעל, כפי שכבר ביארנו, משתרעות על כל רחבי הארץ, לפיכך, נבנה מערך פיקוח המקיף את כל הארץ, פיקוח זה כלל את כל השטחים מהם קולט המפעל תוצרת, מהדרום ועד הצפון, כשצוות המשגיחים פועלים תוך שיתוף פעולה עם משגיחי המפעל המקבלים את התוצרת מהשדות, לשמירת חומת הכשרות וההלכה בארצינו הקדושה.

בישול נכרי בירקות קפואים
הבעיה המרכזית במפעלים גדולים מסוג זה, היא בעיית בישולי נכרים, שהרי כל הירקות קודם הקפאתם עוברים חליטה ברותחים, (קרוב ל- 98 מעלות), במשך מספר דקות, (לפי סוג הירק), כשמטרת חליטה זו היא על מנת שהאנזימים שבירקות יתפרקו, והירקות הנכנסים להקפאה ישארו ירוקים ולא ישחירו. חליטה זו במקרים רבים מבשלת את הירקות הרכים והופכת אותם לראויים לאכילה לאחריה, ולצערינו רוב עובדי הייצור במפעלים אינם בני ברית, ונמצא שאם הם מדליקים את החולטת, ומפעילים את המסועים המובילים את הירקות לתוך החולטת, הירקות אסורים משום בישולי נכרים. על כן הורה מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל לבד"צ "בית יוסף", שלא להתפשר בדין זה כלל, ולדאוג שרק יהודים יהיו אחראים על מלאכת הבישול במפעל, והמשגיח הוא אשר יפעיל את כל המסועים, והוא אשר ידליק את הקיטור, ויפעיל את החולטת המבשלת את הירקות, כך שהבישול יהיה בישול ישראל כדעת מרן השלחן ערוך שקיבלנו הוראותיו. כמובן כשהוראה זו מצריכה העמדת צוות משגיחים במפעל, כי הדבר דורש נוכחות צמודה של משגיח במקום בכל שעות פעילות המפעל, וכיון שהמפעל עובד כעשרים וארבע שעות ביממה, הרי שצוות של שלש משגיחים קבועים שוהה בכל שעות הפעילות במפעל, כשהמשגיח אחראי על כלל פעולות הבישול במפעל, חוץ מאחריותו של המשגיח להקפיד על הפרשת תרומות ומעשות כדת וכדין, וכפי שכבר ביארנו.

בעיית חרקים בירקות קפואים

הירקות המגיעים למפעל נקטפים על ידי מכונות קטיפה, ולא בקטיפה ידנית, כך שמלבד הנגיעות עצמה שיש בהרבה מסוגי הירקות, יש עוד בעיה, שיחד עם הירקות נאספים על ידי המכונה גם חרקים רבים, כשבלולים, חלזונות, ושאר מרעין בישין. המפעל משקיע רבות במיון התוצרת ובסילוק החרקים ממנה, הן באופן ידני, על ידי העברת הירקות על גבי סרט נע מואר באור חזק, כשעובדים רבים עומדים משני צדדיו של הסרט ובולשים ומוציאים כל דבר חריג, והן באמצעות מיכשור אלקטרוני מדויק וחדיש המסלק כל עצם זר מהירקות, וזאת מלבד השטיפות הרבות שעוברים הירקות על מנת לנקותם ולסלק מהם גבשושיות עפר וכדו'.
כדי שנוכל לסמוך ולאכול ירקות אלו, הונחו צוות המשגיחים של בד"צ "בית יוסף" השוהים במפעל כל שעות היממה, לעמוד לפרק זמן ממושך על יד הסרט נע, ולבדוק את איכות התוצרת, ובאם היא נקיה מכל נגיעות וחרקים, כשרק לאחר בדיקה יסודית וממושכת מאשרים המשגיחים את הייצור עבור הבד"צ, כשלעיתים לא מעטות מגלה המשגיח חרקים בתוצרת, ופוסל את הירקות מייצור תחת כשרות הבד"צ.
בדיקות יסודיות אלו העלו לאחרונה ממצא מעניין, והוא כי באפונת גינה נמצאו גרגרי חיטה, דבר הפוסל את האפונה מכשרות לפסח, ומצריך הכשרה מלאה של כלל המפעל, (שהרי האפונה עוברת בישול בחולטת), בירור מדויק יותר הראה, כי ישנם שדות בהם זורעים המגדלים חיטה ואפונה לחילופין, והואיל והקטיף מתבצע באמצעות מכונות קטיף, לא פעם נשארים שיבולים בקצוות השדה ונקצרות יחד עם האפונה. כדי למנוע מצב זה, הוחלט כי יש לקבל רשימת גידול של השדות מהם מגיע תוצרת למפעל, כשכל שדה שגידולה הקודם היה חיטה נפסלת מקבלת תוצרת ממנה.

יבוא ירקות קפואים

מוצרים רבים שמשווקת החברה לא מיוצרים כלל על ידה, אלא מיובאים ארצה במיכלים גדולים ממפעלים בארצות אירופה, ונארזים ומשווקים כאן תחת המותג "סנפרוסט", הסיבה שהחברה עושה דבר זה נובעת בעיקר במוצרים שאינם גדלים בכמות מספקת בארץ ישראל, והחברה נאלצת להשלים את החסר באמצעות יבוא, וברוב הפעמים נוקטת החברה בצעד זה במוצרים שאינם גדלים באיכות מספיק טובה בארץ ישראל, בעיקר מפני האקלים הדרוש לגידול ירקות אלו, כבמיה, המיובאת ממצרים, הואיל וגידולה דורש חום גדול יותר מהחום השורר בארץ ישראל, או הפול הירוק, המיובא מארצות אירופא הקרות, הואיל וגידולו דורש יותר קור מהשורר בארץ ישראל, ועוד מוצרים שונים ומגוונים, נושא זה מחייב תשומת לב מיוחדת לכל מפעל ממנו נרכשת תוצרת, כשהבד"צ שולח משגיח מיוחד לאותם ארצות על מנת לייצר תחת פיקוחו ואחריותו את המוצרים הללו.

הצריכה למוצרי יבוא הולכת וגדלה במיוחד עם בואה של שנת השמיטה, שרובה הגדול של התוצרת הגדלה בארץ ישראל נמכרת לנכרים על ידי הרבנות הראשית לישראל, וכידוע דעתו של מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל שהמהדרין בכשרות חייבים להיזהר שלא לצרוך מתוצרת זו, אלא צריכים להחמיר ולצרוך רק ממוצרים שלא חלה עליהם קדושת שביעית כלל, על כן פתרון היבוא מתעצם וגדל, כשהוא נותן פתרון זול ונוח לצבור המהדרין בכשרות.

וקודם לכל, נבאר את הבעיות שעלולות להימצא במפעלים מסוג זה בחו"ל, כי הנה מפעלים רבים מייצרים באותם מכונות בהם הם חולטים ומבשלים את הירקות עוד מוצרים, מהם שאינם כשרים בעליל, וכבר אירע שנתבקשנו לייצר במפעל במצרים, ומבדיקה ובירור שנעשה, נמצא שבמפעל זה מבשלים גם עופות (שכמובן אינם כשרים), וכבר נתפרסמה ברבים דעתו של מרן מלכא רבינו מאור ישראל זצ"ל בגילוי דעת שהתפרסם לא מכבר, אודות הכשרת תנורים, שבו כתב מרן זצ"ל לחלק בין תנור שבלע היתר ורוצים להכשירו, כתנור שבישלו בו בשר, ועתה רוצים לבשל בו מוצרי חלב, שבזה כתב בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חיו"ד סימן ז) להתיר להכשיר תנור זה, בתנאים מסוימים, וכן נתבאר בספר חזון עובדיה פסח (עמו' קלב הערה ה'), להתיר להכשיר תנור שאפו בו חמץ.
אולם, תנור שבלע איסור, וכגון שנתבשלו בו נבלות וטרפות, והוא הנקרא "איסורא בלע", אין להכשירו לכתחילה. ורק בשעת הדחק, במקום שיש בעלי תשובה שזה עתה זכו להתקרב לצור מחצבתם, ויש הפסד מרובה בדבר, יש מקום להקל ולהכשיר תנור זה בדיעבד. ובפקוח רב מכשיר.
"גילוי הדעת" שכתב מרן זצ"ל מסתיים במילים אלו, "וזה לפני מספר שנים שהוריתי לבני יקירי הגאון רבי משה שליט"א ראש בד"צ "בית יוסף", העומד בנשיאותי והדרכתי, שאין להכשיר כלל תנורים שבישלו או אפו בהם איסור, וכך הם מורים ובאים".
ולכן, קודם שבאים לייצר במפעל בחו"ל, נבדקים כלל המוצרים שיוצרו בעבר במפעל, ואם נמצא אחד מהם שאינו כשר, אי אפשר לייצר במפעל זה כלל. אבל אם מייצרים במפעל ירקות בלבד, אף שירקות אלו דורשים בישול ישראל, (כתפוחי אדמה וכיו"ב), ניתן להכשיר את כלי הבישול כדת, הואיל וכל יסוד דין בישולי נכרים עיקרו הוא מדרבנן, וכבר ביאר מרן השו"ע (יו"ד בסוף סימן קיג), שהכשרת כלים שבישלו בהם הנכרים קלה היא, ולכן דבר שהכשרו ע"י ליבון, בבישולי נכרים ניתן להכשירו בהגעלה. וכן כלי חרס, אף שבכל מקום אי אפשר להכשירם, בבישולי נכרים ניתן להכשירם, וע"ש.
ואף אם במפעל זה עצמו לא מבשלים עופות, מ"מ יש לבדוק את מערכת הקיטור של המפעל, כי פעמים ומערכת הקיטור משותפת לכמה מפעלים, ובמיוחד מצוי הדבר בארצות רוסיה ומזרח אירופה, בהם נהוג שמערכת הקיטור היא עירונית, ולא לכל מפעל יש מערכת קיטור משלו.
ואף אם כל הנעשה במפעל הוא כשר, עדיין נשאר לדאוג מבישול ירקות שאינם נאכלים חיים קודם הגעת המשגיח למפעל לייצור עבור בד"צ "בית יוסף", שהרי קודם בואו של המשגיח בושלו ירקות במפעל על ידי העובדים הנכרים שבמקום, והרי פסק לנו מרן השולחן ערוך ביו"ד (סי' קיג סעיף טז), שכלים שבישל בהם הנכרי לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי נכרים, צריכים הכלים הכשר, וכן פסק הרמ"א בתורת חטאת (כלל עה סעיף טז), ועוד אחרונים רבים. על כן מגיע המשגיח למפעל לאחר שהמפעל לא עבד לפחות כ"ד שעות, ואז מכשיר הוא את כל המכונות כדת, ורק אז אפשר לגשת למלאכת הייצור בפועל.
הנה לאחרונה נתקל המשגיח מטעם הבד"צ בביקורו במפעל באירופא בבעיה קשה, כי הנה כל הירקות היוצאים מהמפעל עוברים חליטה למשך דקה עד דקה וחצי, ומבדיקת אותם ירקות מתברר, שכיון שזמן הבישול הוא כה מעט, אין החליטה השפיעה עליהם מבחינת בישול כלל, ובאמת אף בהנהלת המפעל מאשרים טענה זו, בהסבירם כי כל מטרת החליטה בירקות היא כדי להרוג את האנזימים שבירקות, כי הם שגורמים לירקות להשחיר אף כשהם קפואים, וכיון שהמפעל רומה לשווק ירקות בצבעם המקורי והיפה, מעבירים ירקות אלו חליטה למשך דקה, וזמן זה מספיק כדי לגרום שהירקות ישארו ביופיים ולא ישחירו, ואם כן לכאורה, כיון שאין בירקות אלו דין בישול ישראל, ניתן להסתפק במשגיח נכנס ויוצא למפעל, ואין צורך בהשגחה צמודה. אולם לפתע גילה המשגיח שבמפעל מייצרים גם פסטה, ואורז, וזמן בישולם של מוצרים אלו הוא קרוב לעשרים דקות, כך שהוא בישול גמור, וכיון שהפסטה בושלה על ידי נוכרים, נמצא שהכלים בלעו מאיסור בישולי נכרים, ויש צורך להכשיר את החולטת קודם שיעבירו בה את הירקות, כי אף אמנם ביארנו שאין הירקות שוהים מספיק זמן כדי שיחשבו כמבושלים בחולטת, אבל לענין פליטת כלים, הואיל והכלים רותח, הרי שהכלים פולטים מבליעתם לאלתר, ואוסרים את הירקות מבליעת איסור בישולי נכרים.
על כן הורה מרן זצ"ל לדרוש מהמפעל משגיח צמוד בכל משך הייצור עבור הבד"צ, כשהמשגיח אחראי גם על ההכשרה הנערכת לכלים, ורק לאחר מכן נתאפשר לחברת "סנפרוסט" לשווק את מוצרי אותו מפעל באירופה.