שימורי דג הטונה, רובם ככולם מיוצרים ומיובאים מחו"ל, הואיל ולהקות הגידול העיקריות שלו הם באוקיינוסים, ששם הם שטים בלהקות גדולות בנות עשרות אלפי פרטים ובכמויות מסחריות, כשאוניות דיג משוכללות, המצויידות באמצעי גילוי מיוחדים מאתרות את להקות הענק הללו, המתפרסות על מספר קילומטרים, מכתרות אותם וצדות אותם כמעט בשלמות, ומביאות אותם לחוף לצורך בישולם והכנתם לקופסאות שימורים, נתונים אלו מחייבים שנתינת הכשרות תהיה באותם ארצות השוכנות לחופי האוקיינוס.

מערכת הכשרות מתחילה את פעולתה עוד בטרם נסיעת הרב המשגיח למפעל ייצור הטונה בחו"ל. ראשית לכל, בדרך כלל המדובר הוא במפעלים שכבר נהנים מכשרות כלשהיא, (בדרך כלל כשרות מחו"ל, המסתפקת במשגיח המגיע מידי פעם למפעל, כשהמפעל עובד אך ורק עם דגים טהורים, וכשרויות אלו אינם מצריכות בישול ישראל, הואיל והם מסתמכים על כך שהבישול נעשה בקיטור, ואף שהקיטור חם מאוד, מ,מ לדעת מספר פוסקים אינו בגדר בישול אלא עישון, שאינו אוסר בבישולי נכרים, וראה מה שכתב בזה מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר חלק ו' חיו"ד סי' ו ).

במפעלים אלו, הייצור נמשך שעות רבות ביממה, כשהדבר מצריך את נסיעתם של שני משגיחים שיעבדו במשמרות רצופות, כשהדג הגדול מנוקה מחלקי הפנים שלו, ומתבשל בשלמותו בתנור, ולאחר בישולו הוא מוכנס לשרוול ניילון, ממושטח במשטחים, מוקפא בהקפאה עמוקה, וכך הוא מגיע לארץ ישראל, כאן הוא מופשר ומוכנס לקופסת השימורים המוכרת לנו הצרכנים.

תהליך זה דורש התייחסות וועד הכשרות למספר בעיות, בעיה ראשונה עימה מתמודד המשגיח מיד בבואו בשערי המפעל, היא בעיית ההכשרה, הואיל והמפעל שוכן בחו"ל וכל הפועלים העובדים בו הם נכרים, תהליך בישול הדגים באופן רגיל, מבוצע על ידי נכרים, נמצא שכאשר בא הבד"צ לבצע ייצור בכשרותו, הרי שיש צורך להכשיר את המפעל הכשרה יסודית קודם לייצור בכשרות הבד"צ, והנה דרך הייצור היא שמניחים את הדגים בתוך תבניות מחוררות, כשתבניות אלו מונחות על גבי עגלות גדולות, ועגלות אלו מוכנסות לתנור לבישול, כשבכל תנור מוכנסות עשרה עגלות שעליהם מאות דגים. והנה לכאורה הכשר תבניות אלו צריך להיות בליבון, שהרי הדג מבליע בהם ביבש. אולם אחר העיון נראה שאין צורך ללבן תבניות אלו, אלא סגי בהכנסתם לתנור יחד עם העגלות להכשרה, שהרי מרן השלחן ערוך (יורה דעה סוף סימן קיג) הקל בהכשרת כלי חרס, שמועילה להם הגעלה, הואיל ולאיסור בישולי נכרים אין עיקר מן התורה, ולפי זה אף לענין תבניות אלו אפשר לומר כן, ונימא כבולעו כך פולטו, וכדרך שבלעו התבניות את טעם הדגים בבישולם בתנור, כך יפלטו התבניות את טעם הדגים בהיכנסם לתנור שנית. ובפרט שיש להוסיף כאן כסניף להקל שהתנור מופעל על ידי קיטור, שהוא עצמו במחלוקת אם יש בו איסור בישול נכרי, וכנ"ל, כך שאולי כלל אין איסור בליעה בתבניות אלו. וכן יש להוסיף ולצרף לסניף את העובדה שלא בישלו דגים בתבניות הללו כ"ד שעות והוי הבלוע בהם נטל"פ. כך הורה מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בדין זה להלכה ולמעשה לבנו הגאון רבי משה שליט"א ראש הבד"צ, וכך נוהג הבד"צ.

לאחר שכלל התבניות מוכשרות, מוכשר התנור, המפעל עובר ניקוי יסודי, (כשכל ההליך כולו אורך מספר שעות לא קטן, כשכלל עובדי המפעל משתתפים בהליך זה), ורק אז המשגיח מאשר להתחיל את ייצור הבד"צ, העמדה הראשונה בה מתמקם המשגיח, והיא העמדה החשובה ביותר, היא העמדה בה מוכנסים הדגים למפעל, כשהמשגיח עומד על הסרט הנע, ומוודא שאכן כל הדגים הינם כשרים, ולא השתרבב בתוכם דג טמא, ולאחר שהמשגיח אכן ווידא שכל הדגים הם טהורים, מועברים הדגים לעמדת הניקוי, כשהפועלים מכינים את הדג לבישולו, ואז ניגש המשגיח לעמדת הבישול, והואיל ובד"צ "בית יוסף" אמון על פסקיו של מרן הבית יוסף, ודאי שהבישול צריך להתבצע על ידי המשגיח עצמו, ואכן כלל הדגים עוברים בישול ישראל בפועל, על ידי המשגיח, כדעת מרן הבית יוסף, וללא כל הסתמכות על סברות המקילים, אלא ממש בישול ישראל, על ידי המשגיח.

לאחר הבישול הממושך, מונח הדג לקירור, ואז הוא מובל לאריזה, עוד קודם צאתו של המשגיח למפעל הייצור הוא מקבל דוגמת שקית המיועדת לאריזת הדג, כשהשקית נשלחת למעבדה לגילוי החומרים המצויים בה, כי התברר שבתוך השקיות יש אבקה מסויימת המיועדת למניעת הידבקות השקית, והמשגיח מאשר את היצור רק לאחר קבלת אישור המעבדה שאגן השקית מכילה עמילן תירס, או תפו"א בלבד, הוא מאשר את רכישת השקית למפעל, (כמובן שאם העמילן הוא של תירס הוא מחשיב את הייצור ככשר לפסח לאוכלי קטניות בלבד), הדג הענק מוכנס לשקית ופועלים מניחים את הדגים אחד על גבי השני עד ליצירת משטח בגובה שני מטר וברוחב שני מטר, אז נסגר המשטח על ידי המשגיח עם חותם הבד"צ, כשכל משטח מקבל קודי ייצור מיוחדים, וכל משטח מלופף בסרט הדבקה עם חותם הבד"צ עליו, כך שברגע שינסה מאן דהוא לפתוח את המשטח, מיד יקרע הסרט, בנוסף מסמן המשגיח את המשטח בחותמות מיוחדות שהוא מביא עימו מארץ ישראל, ובהם סימני זיהוי שונים, כך שהמשטח הוא עם שני חותמות, כדת וכדין, ובמקרה וינסה מאן דהוא לפתוח את המשטח ולהוסיף עליו דגים, מיד יורגש הדבר.

הדגים מוכנסים להקפאה עמוקה ומובלים לקונטיינרים ענקיים המועמסים על אוניות המובילות אותם לארץ ישראל, המשגיח יוצא בטיסה לארץ ישראל, כשבמהלך הטיסה הוא עורך את דו"ח הכשרות המפורט, בו מפורטים פרטי הייצור, קודי הייצור המיוחדים לו, סימני החותם שניתנו על המשטחים, וכו'.

עם הגיע הדגים לארץ ישראל, ולמפעל המכניס את הדגים לקופסאות השימורים, נשלח משגיח מיוחד המבין ורגיל בסדר העבודה, המשגיח מקבל את כל סימני הכשרות שהניח המשגיח מטעם הבד"צ על משטחי הדגים בחו"ל, והוא בודק את המשטחים אחד לאחד אם אכן בכולם יש את סימני הכשרות המפורטים, ורק אז הוא מאשר לפרוק את המשטח. או אז מועברים הדגים להפשרה לצורך הכנסתם לקופסות השימורים.

אילו ידע הקונה הבא לרכוש את שימורי הטונה כמה מאמץ וטירחה הושקעו במוצר, כדי להביאו לדרגת כשרות גבוהה שדורש בד"צ "בית יוסף", ודאי שהיה שש ושמח על הזכות שיש מי שגם בדור זה עדיין מקפיד שאכן פסקיו של מרן הבית יוסף אכן ייושמו בשטח הלכה למעשה