ידועה ההקפדה שיש לנהוג בהפרדה מוחלטת בין דגים לבשר, (בין בשר בהמה ובין בשר עוף), שאף שמותר לאוכלם האחד אחרי השני, מכל מקום האוכלם יחד בא לידי סכנה, ולכן הצריכו חכמים לעשות הפרדה בין אכילת דגים לבשר, וזו לשונו של מרן בשלחן ערוך (יו"ד סי' קטז) צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודגים יחד. והוסיף הרמ"א שם בהג"ה, שלכן צריך לאכול דבר ביניהם, ולשתות, דהוי קינוח והדחה. ע"כ. ואף כלל קבעו לנו בזה חכמים, שחמירא סכנתא מאיסורא, (חמורה סכנה יותר מאיסור שאסרה תורה), ולכן יש מן הראשונים שכתבו, שאף שבכל איסור שנתערב בהיתר אם יש שישים כנגדו בטל הוא, ומותר לאכול את התערובת, אבל בדבר שיש בו סכנה אינו בטל בשישים, ואף אם נתערב אין לאכלו, אלא שמעיקר ההלכה פסק מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק א (חיו"ד סי' ז), ובהליכות עולם חלק ז (פנחס אות ו), שמהני גם בסכנה ששים.
והנה בבואנו לאכול באולם שמחות, או במסעדה, יש לדעת כי בלא השגחה טובה התערובת בדברים אלו מאוד מצויה, כי בדרך כלל מקום הכנת הסלטים הוא על השלחן בו מכינים את הבשרים, ולא פעם חלק מהעובדים מכינים את הסלטים בשעה שחלק אחר מהם מכינים את הבשרים על אותו שלחן ממש, ולעיתים אף באותם כלים וסכינים, ונמצא שעל הכלים והסכינים כמו גם על השולחנות ישנה ממשות מהבשר, והיא מתערבת עם הסלטים, והרי הסלטים נאכלים בדרך כלל קודם הסעודה, באותה צלחת בה נאכלים הדגים, ונמצא שבלי משים אוכל דגים ובשר יחד ח"ו.
גם על הלחם המוגש לשלחנות, במסעדות מסוימות, יש לתת את הדעת, כי במספר מסעדות מקובל לחמם את הפיתות לפני הגשתם לסועדים על רשת הגריל, ואם חיממו את הפיתה על רשת עליה צלו קודם בשר, איך מותר לאכול פיתה זו עם דגים ? והרי ממשות בשר יש על הפיתה, ונמצא אוכל בשר ודגים.
ולא רק זאת, אלא המכשלה מצויה גם בתחום חימום המאכלים קודם הגשתם לאורחים, כי מנסיוננו נוכחנו לראות שבמקומות רבים מבקשים לשמר את המאכלים בתנורי חימום גדולים, כאשר המגש העליון מכיל בתוכו דגים, והשני בשר, ולא פעם נשפכים מהדגים לבשר ולהיפך, והאוכלם כלל לא יודע שהוא אוכל תערובת שחכמינו קבעו שיש סכנה לאוכלה. ואף בלא שפיכתם האחד על השני יש בעיה גדולה באדים היוצאים מהם בתוך אותו תנור, כשהרמ"א בדרכי משה (יו"ד סי' קטז) אסר לעשות כן בכל ענין, והש"ך (שם סק"א) הביא שיש האוסרים אפילו בדיעבד. ע"ש.

ומחשיבות הנושא נביא עוד דוגמאות השכיחות בחיי היום יום, שחלק מהצבור, מחוסר ידיעה, אינו נזהר בהם, כי באולמות שמחה, או במסעדות, שאינם עומדים תחת השגחה טובה, יכולה להיווצר תערובת בדברים אלו בקלות רבה, כי לפעמים המנה הראשונה כוללת דג או מנה בשרית, כממולאים, או בורקס בשרי, וכדו', והמלצר הסובב בין השלחנות מחזיק בידיו מגש ובו שני המנות, ומניח לפני כל דורש את הרצוי לו, כשלא פעם נוצרת נגיעה ממשית בין הדג לבשר, בין על ידי שהמלצר מגישם באותם מלקחיים, או שקורה ונופלים פירורים מהמנה הבשרית לדגים, ולהיפך, ונמצא אוכל דג ובשר כאחד.
גם על התוספות המוגשות לשלחן יש להקפיד שלא לאוכלם בצלחת הדגים, כי במקומות רבים מטגנים את התוספות בשמן שטיגנו בו בשרים, או בסיר שבישלו בו בשר ולא ניקוהו כדבעי, ולעיתים מוסיף הטבח רוטב בשרי על התוספות כדי להטעימם, והאוכלם בצלחת בה אכל קודם דגים, נמצא אוכל דגים עם בשר בלא ידיעתו.
כמו כן, במקומות מסויימים מקובל להניח את כל התוספות אחת ליד השניה, (כעין בר), כשהלקוחות עוברים בסך ונוטלים מהרצוי להם, ואחת מן התוספות היא דגים. ויש מהלקוחות שלא מקפידים ליטול בכף המיוחדת לכל דבר, אלא נותנים מהכף בה נטלו דגים לתוך קערת תפוחי האדמה וכדו', או שאנו נתקלים בילדים הבאים ליטול מהתבשילים המונחים, כשבדרך הם מטפטפים מהדגים או הבשרים שבצלחתם לתוך התוספות, ונמצא שהבא אחריהם ונוטל מהתוספות הללו ואוכלם עם בשר, אוכל דגים ובשר כאחד.

 

ואם בדגים ובשר אנו מדברים, ישנו עוד נושא חמור לא פחות ממנו ובו אנו צריכים להקפיד אף יותר, והוא נושא דגים בגבינה, שאחינו האשכנזים נוהגים היתר גמור, דבר הגורם גם להשגחות טובות להקל בו.

בפצריות רבות נהוג להגיש פיצה המכילה גבינה צהובה וטונה יחד, ואמנם הקונה שעיניו בראשו נזהר שלא לרכוש מפיצה זו, אולם אף הקונה מפיצה ללא טונה, צריך לדעת כי לעיתים אף ללא רצונו הוא אוכל גבינה ודגים, כי הסכינים בהם חותכים את הפיצות מלוכלכים מממשות טונה, או שעובד המכין את הפיצות הכין קודם פיצה עם טונה, ועתה בבואו להכין פיצה ללא טונה לא שטף את ידיו קודם, ונמצא מאכיל את הקונה הספרדי המקפיד על איסור דגים בגבינה.

והנה מקור דין זה הוא בבית יוסף (יו"ד סי' פז), שמרן כותב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה. והרמ"א בדרכי משה (שם) העיר על דבריו, שכל האיסור הוא רק בדגים ובשר, אבל לא בדגים עם גבינה. ע"ש. והגאון הרופא רבי יצחק למפרוטי בספר פחד יצחק כתב, שאף שלא מצא סעד בין הרופאים לסכנה באכילת דגים עם גבינה, מ"מ כיון שיצא הדבר מפי מרן הבית יוסף מנעתי מבני ביתי מלאכול דגים עם גבינה. גם הגאון בעל הכנסת הגדולה כתב כדעת מרן הבית יוסף, ואף הצריך קינוח ושטיפת הפה, כבשר אחרי דגים, וכן כתבו עוד אחרונים רבים, וכן העלה להלכה מרן שר התורה, מאור ישראל, רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן מח), שאין לאכול דגים וגבינה, או דגים עם חלב. ע"ש.

עוד דוגמא שכיחא עלינו נתבקשנו לפרסם ולהזהיר את הצבור, כי באירוע שנערך לא מכבר, באולם שמחות מכובד הנושא את חותמו של גוף כשרות מפורסם וידוע, הוגשו לפני האורחים מנות דג עם רוטב, כשהאורחים נהנים מטעמו המיוחד של הרוטב, אחד מהאברכים המוזמנים שאל את המלצר בתמימות, מה מכיל הרוטב המיוחד הזה, השיב לו המלצר, רוטב שמנת, כמובן שאותו אברך שנמנה על בני עדות המזרח משך ידו מהדג, שיש בו איסור לדעת מרן הבית יוסף, אבל מאוד הצטער בראותו מוזמנים רבים בני תורה ויראי ה' מבני עדות המזרח, האוכלים מהדג עם הרוטב, אותו אברך התקשר אלינו וביקשנו לפרסם את גודל האיסור, כדי שלא יכשלו בדבר יהודים תמימים, על כן אנו מפרסמים דברים אלו לתועלת הרבים, והמזהיר והנזהר שלומם ירבה כנהר.