בד"צ "בית יוסף" הוקם לפני למעלה מעשרים שנה על ידי מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אשר ראה את הצורך לאפשר לצבור היראים מבני עדות המזרח המבקשים לקיים את פסקיו של מרן הבית יוסף בנושאי כשרות המאכלים, והדבר אינו מתאפשר להם, כאשר גופי הכשרות המהודרים עומדים בראשות גאוני אשכנז, אשר אינם נוהגים כפסק מרן הבית יוסף כלל, על כן אזר מרן זצ"ל כגבר חלציו, וטרח ויגע עד שבס"ד זכה להצליח להקים את מערכת הכשרות של בד"צ "בית יוסף", הנוהגת ללא כחל ושרק ככל פסיקותיו של מרן הבית יוסף זיע"א, בראשות הבד"צ עומד בנו יקירו, הגאון רבי משה יוסף שליט"א, אשר משקיע כוחות כבירים ומשאבים עצומים במטרה לחזק ולבסס את מערכת הכשרות של בד"צ "בית יוסף", ולפרוס אותה על מירב מוצרי המזון, ובכך לאפשר לכל דורש ה' ליהנות מכשרות מהודרת, אשר שמה לה לסמל ועטרה לנהוג בכל דבר וענין על פי הוראות מרן הבית יוסף שקיבלנו הוראותיו, ועל פי פסקיו של מורה דרכו של הבד"צ, מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, בבחינת "לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו", ובמיוחד בנושאים אשר למרבה הצער לא זוכים לתשומת הלב ולחשיבות הראויה, וכגון הזהירות והחשיבות בענין אכילת בשר חלק בית יוסף ללא סירכא כלל. כענין הזהירות לנהוג כפסק מרן הבית יוסף לענין בישולי נכרים, שדוקא הישראל עצמו יניח את התבשיל על גבי האש ואין לסמוך רק על הדלקת האש על ידי הישראל, ועוד נושאים רבים וחשובים אשר לצערינו רבה בהם העזובה.

מעיקרי ויסודות הכשרות שלשמם הוקם הבד"צ, הוא נושא הבשר החלק, שידועה דעתו של מרן הבית יוסף, שהריאה צריכה להיות חלקה ונקיה לגמרי מכל סירכא וריר כל שהם, ובאם תימצא אפילו הסירכא הקלה ביותר הרי שהבהמה טריפה! וידוע עד כמה מרן הראש"ל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל מוסר את נפשו זה עשרות בשנים על דבר זה, שבדיקת הריאות תעשה כפי פסק מרן הבית יוסף. ולצערנו ישנם משווקים המנפנפים בחותם כשרות "חלק בית יוסף" כאשר למעשה הדבר היחיד החלק שם הוא החותם עצמו… וד"ל! וה' הטוב יכפר בעד.

ואמנם לאחר שנים רבות בהם נשמעה קריאתו של מרן מאור ישראל זצ"ל, להזהיר ולהיזהר על כשרות המאכלים שיהיו אכן לפי דעת מרן הבית יוסף, אפשר לציין בסיפוק רב כי חדרו הדברים ללבותיהם של רבבות אלפי ישראל מתלמידיו ומשומעי לקחו, ותלי"ת רבים וטובים נשמרים כיום מלהעלות על שולחנם בשר אלא אם כן הוא מהשחיטה המיוחדת והמהודרת שמשווקת חברת "עטרה" העומדת תחת כשרות בד"צ "בית יוסף".

בעייה מרכזית נוספת המהווה את אחד הנושאים המייחדים את כשרות בד"צ "בית יוסף", היא בעיית בישולי נכרים, כשנושא זה מקבל דגש מיוחד ותשומת לב רבה. ולמרות הקשיים הגדולים (בפרט במסעדות ששם קצב הבישולים הוא לחוץ ביותר), ביישום דעת מרן הבית יוסף הלכה למעשה בלא להסתמך על קולות והיתרים, עומד הבד"צ איתן בכדי למנוע כל מכשול ותקלה במקומות שתחת חסותו, כשמשגיחי ומפקחי הבד"צ עומדים על המשמר בכל הקשור לנושא זה ביתר שאת וביתר עוז.

ענין נוסף העומד על סדר יומו של הבד"צ הוא נושא מזיגת היינות במים, שלדעת מרן הבית יוסף יש להקפיד על רוב יין דוקא ולא פחות, כשמרן הראש"ל זצ"ל מורה זה עשרות בשנים שיין שאין בו רוב מוחלט של יין ברכתו "שהכל". ולצערינו גם בנושא זה אפשר לומר שעדיין הפרוץ מרובה על העומד, וללא ספק יש מקום רב להשפיע לפעול ולתקן בענין.

למעלה מיוחדת במינה זכה בד"צ "בית יוסף", בגין היותו מונחה ומודרך בכל דבר וענין, קטון כגדול, על ידי שר התורה ועמוד ההוראה פוסק הדור מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל. זכינו זכות מיוחדת שהקשר עם מרן זצ"ל היה קשר הדוק ישיר ויומיומי, באמצעות ראש הבד"צ בנו הגאון רבי משה שליט"א, שבכל שנות כהונתו הפנה אליו את כל השאלות הסבוכות העומדות על הפרק, ומרן בחכמתו הגדולה, הדריך והנחה את ראש הבד"צ כיצד לנהוג, וכמובן כיצד לפסוק ולהכריע הלכה למעשה, פעמים בארוכה ופעמים בקצרה, זכה הבד"צ ובשו"ת יביע אומר חלק ט' התפרסמו מספר תשובות שכתב מרן זצ"ל עבור בד"צ "בית יוסף", [וראה בזה בחיו"ד סימן כט, בענין הפרשת תרומות ומעשרות משמן סויה המופק בארץ מפולי סויה המיובאים מחו"ל, ועוד בחיו"ד סימן לא בענין גידולי חממות אם נוהג בהם קדושת שביעית, ושם בהוספות ומילואים לתשובה הנ"ל בדין ברירה בתרומות ומעשרות בזה"ז. ועוד].

הקירבה למרן זצ"ל היא יסוד ואבן דרך לראש הבד"צ, והוא ממשיך ומתווה את דרך הפסיקה ההלכתית וההנהגתית כפי שקיבלה ממרן זצ"ל, כי זכינו ומרן מאור ישראל זצ"ל היה מתענין מאוד בנעשה בבד"צ, ולפיכך קיבלנו ממנו הנחיות רבות אשר הם מנתבות וסוללות את דרכו של הבד"צ, על אלו עקרונות יש לעמוד, ובמה להשקיע יוזמה ומשאבים. וכידוע נושא הכשרות נגע בנפשו של מרן זצ"ל עד כדי מסירות נפש ממש. ראוי לציון הוא המעשה שידוע אולי לחלק מהקוראים, מעשה שאירע לפני עשרות שנים בהיות מרן זצ"ל עדיין צעיר ועול לימים, ומכהן כראב"ד של קהיר, מצרים.

ראש השוחטים במצרים היה איש תקיף ואלם ומפורסם כבעל עבירה ומחלל שבת בפרהסיא, ואף הגדיל להרשיע בעבודת השחיטה, שהיה נותן לגוים לשחוט את הבהמות של היהודים תמורת טובות הנאה שקיבל מהם. היהודים מרוב פחדם ממנו נמנעו מלבוא ולהעיד נגדו בבית הדין, כך שאי אפשר היה לפטרו מעבודת השחיטה. מרן זצ"ל שמיאן לעבור בשתיקה על זאת, קראו אליו ודיבר עימו בלשון רכה שיתפטר מרצונו הטוב, וראש השוחטים ניאות להתפטר תמורת תשלומי פיצויים הגונים.

לאחר מסע תלאות מיגע השיג מרן את הכסף הדרוש וראש השוחטים התפטר מעבודתו. אך דא עקא שהלך אותו נבל ופתח איטליז, נעשה לקצב, וגם שם המשיך להכשיל את הרבים בהאכלת נבילות וטריפות, ואף נתפש שמכר בשר גמלים (רח"ל) בחזקת בשר כשר. בראות זאת מרן זצ"ל ציוה למנות לו משגיח צמוד לבל יכשיל עוד יהודים תמימים בבשר פיגולים, כפי שהיה נהוג אצל הקצבים הערבים.

הקצב שנפגע ממעשה זה הגיב בחומרה רבה ושלף את אקדחו בבית הדין באמרו שיחסל את כל העומד בדרכו. מרן זצ"ל לא נבהל וענהו באומץ לב "באקדח זה תפחיד אדם אחר ולא אותי". אולם תגובתו של אותו אלם לא איחרה לבוא, באותו ערב שכר שני ערבים, תיאר להם את תואר פניו של מרן, ושלחם לבית הכנסת שבו היה רגיל מרן זצ"ל למסור שיעור קבוע מידי ערב, כדי שיארבו לו בצאתו מתפילת ערבית ואז ישפכו חומצה גופריתית על רבינו.

רגלי חסידיו ישמור ומאת ה' היתה זאת שבאותו יום הלך מרן למסור שיעור במקום אחר ומחמת כן איחר מרן לבוא לבית הכנסת ומחמת כן דימו הערבים האורבים שאחד המתפללים הוא מרן זצ"ל ושפכו את החומצה לעברו…

ברגע האחרון הצליח הלה להתכופף ולהתחמק, החומצה לא פגעה בו כלל ודבר לא אירע לו. בחרונו התנקם הקצב בראש השוחטים החדש שירש את מקומו והיה איש ירא שמים ומקפיד בקלה כבחמורה, וגם עליו שפך חומצה, אולם הפעם הצליח לבצע את זממו, ראש השוחטים החדש נכוה כויות קשות ואושפז בבית החולים במשך כמה חודשים. בעקבות אירוע זה הוצמד למרן זצ"ל שוטר שילוהו בכל אשר ילך. בסופו של דבר נשפט אותו אלם על ידי השלטונות המצרים בגין הציגו בשר גמלים למכירה כאילו הוא בשר כשר, והורשע בעוון זיוף והונאה בכשרות. גזר דינו היה מאסר בבית הכלא המצרי במשך ששה חדשים.

מספר שנים לאחר מכן, בעת שמרן זצ"ל כיהן כחבר בית הדין בפתח תקוה, ניגש אחד מתלמידיו של מרן ושאל לתומו אם מותר לשוחט לשחוט ללא נטילת ידים שחרית וללא כיסוי ראש. מרן שהתפלא על עצם השאלה דרש וחקר והתברר לו ששוב אותו שוחט רב מעללים ממצרים ממשיך בדרכו הנלוזה גם פה בארץ הקודש. מרן זצ"ל פנה בדחיפות למחלקת הכשרות וסיפר להם על עברו המפוקפק של האיש. במחלקת הכשרות הודו למרן על המידע החשוב, שכן למחרת אמורים היו להעניק לו משרת שחיטה בפועל ובקביעות לאחר שנבחן וידע לענות כראוי.

למשמע הדברים חרה אפו של אותו שוחט ותיכף נסע לפתח תקוה, וביקש להכנס לחדרו של מרן, בהכנסו אל הקודש פנימה שלף מתוך תיקו רובה גדול, וכהרגלו איים שוב על מרן שלא יפריע לו בדרכו, ובחסד ה' זממו לא עלה בידו וזמן מה לאחר מכן התחבר לכנופית מסתננים מבריחי סחורות, וסופו היה שהסתכסך איתם וירו בו למות. ה' ישמור ויציל. ועל זה נאמר "מי אשר שלח ידו במשיח ה' וניקה".

כאמור, כל עניני הבד"צ מתנהלים תחת סמכותו ההלכתית של מרן מאור ישראל זצ"ל, ומידי פעם אף היו מתכנסים צוות המפקחים של הבד"צ כשבראשם הגאון רבי משה יוסף שליט"א, ושוטחים בפני מרן את כל ספקותיהם בהלכה ובהנהגה בתחום הכשרות, ומרן מנחה אותם בעצתו הנבונה על פי דעת תורה, ועל פי נסיונו העשיר בתחום הכשרות מאז היותו רבה הראשי של תל אביב ולמעלה בקודש כראשון לציון והרב הראשי לישראל, כשרבני ומפקחי הבד"צ היו יוצאים מפגישות אלו כשהם מחוזקים ונפעמים.

במשרדי הבד"צ, מצויה רשימת השאלות שנשאלו בפני מרן זצ"ל והתשובות אשר השיב מרן עליהם. כשהקו המנחה את התשובות הוא לחומרא ולהידור, וזאת אף בניגוד לדברים שכתב בספריו להקל בהם, בנמקו שהואיל והבד"צ נותן הכשר למהדרין, עליו לצאת ידי חובת כל הדעות, ולחשוש למירב שיטות הפוסקים, ואינו יכול להסתמך על כחא דהיתרא, תשובות והנחיות אלה הן הן הבסיס המוצק לעבודת מפקחי הבד"צ בכל אתר ואתר.

אף מרן זצ"ל בראותו את הרצינות הרבה והעמל והיזע הרב המושקעים במערכת, נתן הוא בבד"צ "בית יוסף" ובבנו העומד בראשו הגאון רבי משה יוסף שליט"א, אימון מוחלט, והוא אף היה מציין זאת פעמים רבות בשיעוריו ברבים.

נציין עובדה אחת מיני רבות, המוכיחה את אימונו הגדול של מרן זצ"ל במערכת הכשרות של הבד"צ, היה זה כאשר ניגש ראש הבד"צ לאביו הגדול זצ"ל לקבל את הנחיותיו כיצד יש לנהוג בשימורי הטונה המיובאים מחו"ל, הן לענין בישול ישראל לדעת מרן הבית יוסף, והן לענין דין חותם בתוך חותם, בגלל בעיית דג שנתעלם מן העין, שכידוע מרן הבית יוסף מחייב חותם בתוך חותם על כל חתיכת דג שאין עליה קשקשת, ומרן ישב עימו באריכות בבארו לו את הדרך אשר בה ילך ואת המעשה אשר יעשה.

והנה לאחר זמן מה בהגיע המוצר לארצינו הקדושה, הגיש בנו של מרן לפני מרן שליט"א את המוצר, והנה ידוע כי מזה שנים רבות, הקפיד מרן זצ"ל שלא לאכול מדג שאינו רואה בו את סימני הכשרות שלו, וזאת משני סיבות, הן מחשש בישולי נכרים לדעת מרן הבית יוסף, (למרות שאפשר להקל בדבר שהרי יש בדבר ספק ספיקא כמבואר בספריו בכמה מקומות, כשהאחרון שבהם הוא בשו"ת יביע אומר חלק ט חיו"ד סימן ו ע"ש), ועוד, והוא העיקר, שהרי דג הטונה בשימורים מגיע ללא סימן וקשקשת. אולם עתה לאחר שראה מרן זצ"ל את חותם בד"צ "בית יוסף" על המוצר, סמך מרן על בנו יקירו, ואכל מהטונה ובירך עליו ברכת הנהנין.