לפני עשרות שנים, החל מרן מאור ישראל זצ"ל לעורר ולזעוק על נושא שמירת פסקי מרן הבית יוסף, כשגולת הכותרת הוא בשמירה על פסקיו בנוגע לכשרות המאכלים, ובעיקר בנושא הבשר החלק כדעת מרן הבית יוסף, הואיל ורוב הבשר שהיה משווק בארץ ישראל, היה מוכשר ומונהג לפי פסקיו של הרמ"א, ולפי פסקי הגאון בעל הבית דוד, ועל פי פסקיהם נהגו אז רוב ככל השוחטים והבודקים בארצינו, דבר המנוגד בתכלית הדבר את דעתו של מרן הבית יוסף, ומרן זצ"ל היה מסובב בערים ומזהיר את העם שלא לאכול מבשר זה, הואיל ולדעת מרן הבית יוסף הרי שבשר זה הינו טרף גמור, ואנו הרי קיבלנו הוראותיו של מרן הבית יוסף, ומדוע נאכל מאכלות שאינם כשרות אליבא דמרן ?
ודבריו של מרן זצ"ל אכן החלו להתפרסם ולהתקבל אצל הצבור, ובעיקר אצל בני עדות המזרח, והיתה המבוכה רבה, כי הצבור שאכן רצה לשמוע לדברי מרן זצ"ל לא ידע היכן יוכל לרכוש בשר העומד לפי פסקיו של מרן הבית יוסף, וכרגיל כשיש ביקוש למוצר מסויים, קמים שרלטנים וסוחרים שאינם יראי ה', ומתחילים להכריז על מרכולתם, ואטליזים רבים החלו לדווח לצבור לקוחותיהם כי הבשר הנמכר בחנותם הינו "חלק בית יוסף", שבירור מעמיק יותר גילה אמת אחרת לגמרי, אולם לצבור לא היתה אפשרות לדעת מי הוא הדובר אמת שבאמת רוממות אל בגרונו, ומי הוא אשר רק אל הכסף שם פניו.
על כן, החליט מרן מאור ישראל זצ"ל, אשר טובת כלל ישראל עמדה לנגד עיניו הטהורות, להקים את מערך הכשרות של בד"צ "בית יוסף", כדי לאפשר לצבור דורשי ה', לקיים את אשר בלבבם, ולהכניס לביתם בשר שאכן ראוי לתואר "חלק בית יוסף", ואכן נתצעו בבשר זה הנחיותיו של מרן השלחן ערוך. מרן זצ"ל לקח את מבחר תלמידיו אשר הוא הכיר בהם כי הינם מומחים בתחום מורכב זה של השחיטה, ומינה גדול על גבם, הלא הוא בנו חביבו ויקירו של מרן, הגאון רבי משה יוסף שליט"א, ראש הבד"צ, והם החלו במלאכה הגדולה, לקיים את פסקי מרן השלחן ערוך הלכה למעשה, ולספק לצבור בני עדות המזרח את מבוקשם.
עיקר המשימה היתה לשלוח צוות שובי"ם מומחים ויראי ה', אשר בראשם יעמדו בכירי תלמידיו של מרן זצ"ל, אשר יעמדו על המלאכה מקרוב, ולאחר שהות ארוכה במדינות דרום אמריקא, ובניית מערך כשרות מוצלח מאוד, הרגישו הרבנים, שליחיו של מרן זצ"ל, כי חפץ ה' בידם צלח, וכי אפשר לגשת אל המלאכה, ואדרבה יתרונות גדולים הם מצאו בשחיטת בקר בחו"ל, כי כאן בארץ ישראל גידול הבקר הוא עסק יקר מאד, הואיל ואין ארצינו משופעת בגשמים, כך שהמרעה לבהמות הינו יקר, לפיכך מספר הבהמות אינו גדול, וכאשר נדרש מהשוחט או הבודק להטריף את הבהמה, או מחמת שהסכין לא היתה חדה וחלקה כדבעי, או מחמת שנתגלתה סירכא בריאות, הרי שהדבר דורש מחשבה נוספת, ולעיתים אף אומץ לב של השו"ב, שהרי הוא גורם לסוחר להפסד גדול. אולם במדינות דרום אמריקא, אשר שם יש שטחים פתוחים מרובים, שבהם הבקר גדל במרעה טבעי, ואינו דורש השקעה מרובה כל כך בגידולו, על כן כמויות הבקר הגדלות שם הם גדולות, והמפעל צורך גם בשר עבור האוכלוסיה המקומית, שאינה דורשת כשרות, אין השו"ב מרגיש כל חשש להטריף ולפסול את הבהמה, ועל כל ספק יכול הוא להחמיר בלא שום קושי.
כמובן שהדבר דורש הערכות מיוחדת ומינוי אנשי צוות שהם רבנים מומחים וידועי שם למלאכה זו, מבכירי תלמידיו של מרן זצ"ל, אשר ישהו במקום במשך כל זמן השחיטה. ראשי הצוותות יחד עם רבני וועד הכשרות החלו לבחון אחד אחד מהמועמדים לאנשי הצוות המיועדים, ולאחר שעלה בידם להרכיב צוות שלם של תלמידי חכמים המומחים והבקיאים בסדר העבודה, יצאו אנשי הצוות (המונה קרוב לעשרים איש) לשליחותם החשובה לאפשר את ייבוא בשר בקר בהשגחה המהודרת של בד"צ "בית יוסף" לארצנו הקדושה כדי לזכות את הרבים לבל יתגאלו במאכלות אסורות.
גם לאחר נסיעת הצוות למלאכתו, מלאכת הקודש, ביקש מרן מאור ישראל זצ"ל מבנו ראש הבד"צ שליט"א, לבדוק ולחזק את הצוות השוהים בחו"ל, ומידי פעם שלח אליהם את בכירי תלמידיו, שיבקרו וליראו אם אכן הכל פועל כפי הנחיותיו, ועל הצד היותר טוב, בין תלמידיו אלו היו הגאון הגדול רבי שלמה משה עמאר שליט"א הראשון לציון והרב הראשי לירושלים, הגאון רבי יוסף בר שלום שליט"א רבה של בת ים, הגאון רבי שלמה שלוש זצ"ל רבה של חיפה, הגאון רבי אברהם יוסף שליט"א רבה של חולון, הגאון רבי ציון בוארון שליט"א חבר בית הדין הרבני העליון, ועוד רבנים גדולי תורה ויראה, כשכולם חוזרים וכותבים למרן דו"ח מפורט על כל הנעשה במקום, כשהם סומכים את ידיהם על ראשי הצוותות העושים מלאכת קודש, הן בהנהגת הצוות על מבועי התורה והיראה, והן בעבודת הקודש אשר הם עושים, שכולה אכן נעשית באופן הראוי וכפי הנחיותיו של מרן הבית יוסף.
כאן המקום לפרסם את אשר סיפר לפני מספר שנים הגאון הגדול רבי שלמה עמאר שליט"א למרן מאור ישראל זצ"ל בשובו מסיור שערך מטעם הרבנות הראשית לישראל, בכמה ממפעלי הבשר במדינות דרום אמריקא, כי הנה לאחר יוזמת בד"צ "בית יוסף" החלו עוד בדצי"ם לשחוט בדרום אמריקא, והנה נוכח הרב לדעת כי אחוזי הבשר החלק היוצאים ממפעלים אלו גדולים לאין שיעור מהאחוזים הנהוגים בבד"צ "בית יוסף", כאשר בבד"צ "בית יוסף" אחוזי ה"חלק" עומדים על עשרים ושבעה אחוז בערך, ובאותם מפעלים עומד המספר על קרוב לחמישים ושמונה אחוז, וכשנשאל ראש הצוות העומד שם לפשר הדבר, השיב לו הלה בתמימות כי דווקא ביום זה, בעת ביקורו של הגר"ש עמאר במפעל היו הבהמות מעט חולות ולכן אחוז ה"חלק" עמד "רק" במספר זה, אבל ביום רגיל האחוז הוא גבוה יותר. והדבר מעורר פליאה כי המפעלים שוכנים בסמיכות מקום אחד לשני, והבהמות הם אותם בהמות וכיצד יתכן הפרש כה גדול בין שני המפעלים, אלא דבר זה מעיד ללא ספק על הידור רב וביצוע אמיתי ומדוייק של דעת מרן הבית יוסף זיע"א, שלא להחתים בחותמת "חלק" אלא ריאה שהיא ללא סירכא או ריר כלל.
נסיים פרק זה בתפילה שחפץ ה' בידינו יצלח ולא תצא שום תקלה מתחת ידינו ונזכה להמשיך ולזכות את הרבים במאכלות ללא חשש ופקפוק כלל, ונקדש שם שמים במעשינו כמשאת נפשו הטהורה של מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל.